הָהּ כִּי יְלִידֵי הַזְּמָן בִּי נִחֲרוּ

[ZaunköniG]

וָאֶשָּׂא מְשָלִי וָאֹמַר

הָהּ כִּי יְלִידֵי הַזְּמָן בִּי נִחֲרוּ
אֵינָם אֱלֵי נַפְשִׂי כְּמוֹ הָיוּ תְמוֹל
כִּי אֶחְשְׁבָה יוֹם וְלַיְלָה אֶעֱמוֹל
אוֹחִיל לְבִרְכוֹת אֵל וְהֵמָּה אֵחֲרוּ

אֵיכָה אֲקַוֵּמוֹ וְהֵמָּה סָחֲרוּ
אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא אֵדְעָה אִם הַשְּׂמֹאל
אֵלֵךְ לְיָמִין הוֹלְכוֹת הֵמָּה לְמוּל
וּתְמוֹל עֲבָדוּנִי וְפָנַי שִׁחֲרוּ

וְאֶתְּנָה לֵב אִם לְרֹעַ מַעֲלִי
צָרוֹת זְמָן עָלַי כְּהַיּוֹם שֹׁקְדִים
וָאֶחֱזֶה צִדְקִי וְיֹשֶׁר פָּעֳלִי

אָבְדַן יְמֵי שֵׂכֶל בְּכָל יוֹם סוֹפְדִים
אָרִיב בְּמוֹ שַׁחֲרוּת וְאַשְׁלִיךְ נַעֲלִי
עַל חֵיל בְּחוּרוֹתַי בְּשִׂכְלִי מוֹרְדִים.